ר"ש states; he does not transgress anything for Chomaytz, whether it was before the time or after the time - רבי שמעון אומר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום
Summary:
ר"ש maintains that חמץ is אסור באכילה on ער"פ אחר חצות (which he derives from אך וגו' תשביתו), but it is מותר בהנאה. However the הנאה (of להסיק תחת תבשילו) must be done at one time for otherwise there is the concern of שמא יאכלנו (which ריה"ג also agrees to).
If so; what does the verse teach by saying, ‘do not eat by it’, etc. - אם כן מה תלמוד לומר לא תאכל עליו
Summary:
ר"ש compares the עליו from לא תאכל עליו חמץ to the עליו of שבעת ימים תאכל עליו מצות that just as by מצות the עליו refers to אכילת פסח, similarly the עליו by לא תאכל עליו חמץ refers to אכילת פסח.
Summary:
We assume that all the איסורי אכילה which are mentioned concerning פסח are similar, and since one of them (ולא יאכל) means אסור הנאה, they all do.
Summary:
There are four levels of חמץ (in ascending order); a dough kneaded with wine (no כרת, only a לאו), a dough (kneaded with water only and) leavened through שמרים, a dough leavened on its own, a dough leavened through שאור (there is a חיוב כרת for last three).
‘Anyone uncircumcised may not eat it, and any strange son may not eat it’; he may not eat it, but he eats Matzoh and Moror - כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו בו הוא אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור
Summary:
A מומר who was a מנוי on a ק"פ and did תשובה after the קרבן was נשחט is nevertheless אסור to eat from this ק"פ, but is obligated to eat מצה ומרור.
Summary:
The ערל who is forbidden to eat from the קרבן פסח and תרומה refers (even) to an ערל who מתו אחיו מחמת מילה. This case is more strict than a baby (less than eight days) since no baby is obligated to be מל; however where one is obligated but he is an אנוס (such as this case of מתו אחיו מחמת מילה and a טומטום) he is considered an ערל.
