And perhaps only by a הנחה it is not required, however by an עקירה it is required - ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי
Summary:
There are three ways to explain why the גמרא assumes that even though a הנחה does not require a 'מקום ד; nevertheless an עקירה may require it. רש"י learns that we infer it from the wording of ר"ע, since he did not say חייב שתיים that proves that he is חייב only for the הוצאה but not for the הכנסה.
Our תוספות refutes this proof, and says that the reason that he is not חייב שתים is because דלא מחייב אתולדה במקום אב and has nothing to do with a 'מקום ד, or ר"ע really meant חייב שתים.
So תוספות offers two explanations, either because in the משכן there was a 'מקום ד by עקירה and not by הנחה, or alternatively the פסוק requires a 'מקום ד only by עקירה and not by הנחה.
Someone threw an object and it landed upon a small protrusion, רבי holds him liable - זרק ונח על גב זיז כל שהוא רבי מחייב
Summary:
תוספות offers two alternate approaches regarding the answer of רב יוסף that הא מני רבי היא. One, that רב יוסף was referring to the case of זרק ונח ע"ג זיז כל שהוא רבי מחייב, and we cannot ask ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי, for that question is applicable only if we say קלוטה, not if we hold that a הנחה כל שהוא is required.Two, the ר"ת maintains that רב יוסף was referring to the case of זרק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע and the text in פרק הזורק reads that רב יוסף maintained that רב יהודה said מחייב היה רבי שתים.
By a tree that is standing in a רה"י and its branch extends into the רה"ר, etc. - באילן העומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים
Summary:
תוספות offers different explanations as to what שדי נופו accomplishes and why it was necessary to establish the מחלוקת in a case where the אילן was ברה"י and נופו נוטה לרה"ר.
