However if he did not forget the essence of שבת, but just forgot that today is שבת, what would the דין be, that he is חייב a חטאת for each מלאכה, etc. - אבל לא שכחה מאי חייב על כל מלאכה ומלאכה
Summary:
We can infer that שכח שהיום שבת is חייב אכל מלאכה, from the fact that the משנה did not state in an additional separate clause that השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא אכל שבת, which was the (true but ‘hidden’) intention in the original question of the גמרא, when it asked ליתני הכיר ולבסוף שכח etc., that there should be another clause to define the limitation of שכח שהיום שבת.
The משנה should teach us “if someone knows the essence of שבת”, he is חייב אכל מלאכה and certainly in this case - ליתני היודע עיקר שבת וכל שכן הא
Summary:
תוספות offers two interpretations how we can understand the s'גמרא question that the משנה should teach us that שגגת שבת is חייב אכל מלאכה,and not be concerned, that we would interpret this to mean that he is not חייב אכל שבת.
Summary:
When the גמרא states ליתני היודע עיקר שבת וכ"ש האי it does not mean that the case of שגגת מלאכות should not be stated at all, for then we might assume that שגגת שמלאכות would have the same דין as שגגת שבת, namely that he is חייב אכל מלאכה של כל שבת, which according to רבה is not true.
However, one who was in captivity as a baby, is exempt - אבל תינוק שנשבה פטור
Summary
רש"י maintains that a תינוק שנשבה is פטור since אומר מותר אנוס הוא, while תוספות maintains that אומר מותר is a שוגג. A תינוק שנשבה is פטור for we derive it from a פסוק as מונבז explains.