 |
Amud 29aתוס' ד"ה שתאשתא קמייתא לא קפיד וכולי – The first year he does not take offense, etc. Summary: We can derive חזקת קרקע from שור המועד, only if the חזקה is dependent on recurring incidents, similar to שור המועד. If the חזקה is dependant on elapsed time it cannot be derived from שור המועד. תוס' ד"ה אלאHowever, it should now be apparent that a protest lodged not in his presence, etc. - אלא מעתה מחאה שלא בפניו וכולי Summary: The question מחאה שלא בפניו לא תהא מחאה is only in a case where the מערער and מחזיק lived in the same city. In a case where they lived in different cities, the ruling will be (in this הו"א) that there is no חזקה; for there is no obligation on the מערער to travel in order to be מוחה בפניו. תוס' ד"ה הניהני נוגעין בעדותן הן – These tenants; They have a vested interest in their testimony Summary: The מיגו that the עדים could have claimed that we paid the מערער is not sufficient to remove their נגיעה בעדות. They are reluctant to claim פרענו למערער, since it is possible that the מחזיק will win the case and demand a second payment from them. תוס' ד"ה אמראמר מר זוטרא אי טעין ואמר כולי – מר זוטרא said; if he claims and says, etc. Summary: A. אמר מר זוטרא ואי טעין a. רשב"ם – if the מערער claims that the מחזיק was not there at nights we require עדות for ג"ש ביום ובלילה. b.ר"ח where מר זוטרא is explaining רבא, If the מחזיק says I have tenants who left, they may testify, for they have no נגיעה. c. ר"ת where מר זוטרא is explaining אביי ורבא. The מחזיק can bring עדים that they always saw him whenever they came to his house (no ג"ש ביום ובלילה is required). B. [ומודה [מר זוטרא] [רבא a. רשב"ם - that מר זוטרא agrees that if the מערער is a רוכל we require עדות ג"ש ביום ובלילה b. ר"ח - that רבא agrees that if the tenants are רוכלין they are proper עדים. c. ר"ת - that רבא (and אביי ומר זוטרא) agree[s] that רוכלין are encouraged to testify as tenants. |
