השוה הכתוב אשה לאיש –The verse equates a woman to a man
Summary:
If the word איש is written in the פרשה then women are excluded, unless there is a ריבוי. If a פרשה is written in the masculine it includes women, unless a reason can be found to exclude them.
אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש – Which you shall place
before them; this verse equates a woman to a man
Summary:
A woman is פסולה להעיד but כשרה לדון. People may accept unqualified laymen to judge their case. דיינים מומחים are required to enforce all types of coercion.
Summary:
The גמרא later derives the rule of לחייב על האשה כאיש from the פסוק that reads וכי יגח שור איש או אשה ומת, and from והמית איש או אשה we derive that נזקיו ליורשיו by (איש and by) אשה. The גמרא here however derives השוה הכתוב אשה לאיש from the פסוק of והמית, different from the גמרא there.
משום כפרה חס רחמנא עלה – The ‘merciful one’ pitied her, in
order that she receive forgiveness
Summary:
The compassion shown to women is concerning those cases where there is an explicit punishment for woman, and nevertheless they can receive atonement.
לא נצרכא אלא לפחת נבילה – It was not necessary…
only for the depreciation of the carcass
Summary:
The ניזק is entitled to the פלגא נזקא קנסא (once the תורה awarded it to him) and therefore the loss of פחת נבילה is considered a contribution of payment on behalf of the ניזק.
הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר – this ברייתא is according to ריה"ג who maintains that a תם pays half כופר
Summary:
We can explain why there is no שיור in the ברייתא if we agree with רבה (that כשאין השור בסקילה אין הבעלים משלמים כופר). If the תם is מחויב סקילה there is no need for the ברייתא to tell us that he is פטור from כופר, since we were already taught that a תם pays מגופו; so he is worthless and cannot pay the כופר. And if the שור is not מחוייב סקילה then (according to רבה) there is no difference between a תם and a מועד for they are both פטור from paying כופר.