In the end, we cannot read into it; ‘And he slaughtered it’, entirely in a forbidden manner - סיפא לא קרינא ביה וטבחו כולו באיסורא
Summary:
There are three approaches to resolve the apparent contradiction between our גמרא which maintains אדם מוריש קנס לבניו, and the גמרא in כתובות which maintains א"א מוריש קנס לבניו. One is that they argue; two that our גמרא is with a non-final העמדה בדין, and three that the גמרא in כתובות never stated א"א מוריש קנס לבניו.
For if the slaughtering lasts from the beginning to the end, as soon as he slaughters a little, etc. - דאי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מכי שחיט פורתא כולי
Summary:
There can be no proof that אין לשחיטה אלא לבסוף from the דין of שחוטי חוץ or חולין בעזרה, for there the תורה decreed that it is forbidden (even) in this manner.
For he is liable for that bit - כי קמחייב אההוא פורתא מחייב
Summary:
Even if we maintain ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, nevertheless if during the course of the שחיטה it was נפסל for any reason it is considered as if there never was any שחיטה at all (even before the פסול occurred).
Shall we say that ר"י maintains, non-consecrated animals which were slaughtered in the עזרה is not a torah prohibition - לימא קסבר רבי יוחנן חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא
Summary:
ר"י maintains elsewhere that חש"ב is דאורייתא, which could contradict the view of ר"י here that it is לאו דאורייתא.
