Is it so that one hundred and two hundred are written in a Get - אטו גט מנה ומאתים כתיב ביה
Summary:
אביי inferred that the רישא is במקום שכותבין כתובה since the סיפא (of כתובה ואין עמה גט) is במקום שכותבין כתובה. Otherwise we cannot derive that פרעתי is not believed by a מקום שכותבין כתובה, from the fact that פרעתי is not believed במקום שאין כותבין כתובה.
But if he said, ‘give’, we give - הא אמר תנו נותנין
Summary:
ר"ז infers from the ברייתא that יחזיר is לזמן מרובה, for לאלתר it is פשיטא; however the משנה does not state יחזיר, therefore there is no proof. However רבה infers from the word ונמלך that it specifically teaches us the inference that אמר תנו נותנין and לאלתר it is פשיטא. Alternately ר"ז derives from the ברייתא that it cannot be לאלתר for since the עדים saw the גט by her, therefore it is פשיטא. However רבה derives that our משנה is like the סיפא, where it must be לזמן מרובה.
Summary:
The concern that there may be other people with the same name, is neutralized if there is ample evidence that it must belong to the original person (as in a case where the גט was found לאלתר).
Summary:
A גט cannot be delivered לזמן מרובה if two conditions are met, שיירות מצויות and הוחזקו. First רבה taught one rule by ר"ה (in a case of הוחזקו), and the other (שיירות מצויות) by our משנה. According to ר"מ the way two יב"ש can divorce their wives is if it is משולשים.
