He wanted to admit it entirely - בכוליה בעי דלודי ליה
Summary:
According to רש"י the phrase והאי בכולי בעי דלודי ליה explains why we do not say that he should not swear since מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא. Our תוספות disagrees since we maintain that a חשיד אממונא is not חשיד אשבועתא even by a שבועה דאורייתא. The phrase of והאי בכוליה בעי דלודי ליה according to תוספות explains why the מוב"מ does not have the מיגו of כוה"כ since seemingly by the כפירה במקצת he is also a מעיז. Tosfos concludes that even though there is אישתמוטי by a כוה"כ, nevertheless there is more העזה by a כוה"כ than by a מוב"מ.
But by the testimony of witnesses where we cannot say - אבל העדאת עדים דליכא למימר
Summary:
We could not derive a שבועה by העדאת עדים from the שבועת מוב"מ by פיו, since by פיו there is the סברא of אישתמוטי but not by עדים therefore we would be concerned that he is a חשיד אשבועתא, and the ק"ו teaches us that (even) by עדים he is not a חשיד since there is אישתמוטי there as well. The respective responses of אישתמוטי and החכשה והזמה are appropriate for their respective roles of negating a שבועה and refuting a ק"ו.
Why is it so by פיו, because פיו obligates him in a קרבן; can you say so by עדים, etc. - מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים כולי
Summary:
Our סוגיא follows the לישנא that the חכמים exempt him from a קרבן because אדם נאמן ע"ע יותר ממאה איש and we believe פיו more than עדים both to be מחייב a קרבן and to exempt from bringing a קרבן. Therefore פיו is stronger than עדים. However according to the אידך לישנא that we are מתרץ דיבוריה, then עדים is stronger than פיו (when they contradict each other), and ר"ח can agree with the חכמים.
רבי חייא agrees with רבי מאיר, etc. - רבי חייא כרבי מאיר סבירא ליה –
Summary:
ר"ח cannot utilize the ק"ו of ר"מ to teach us the חיוב שבועה by העדאת עדים, because from the ק"ו of ר"מ we can only derive laws where we are required to listen to the עדים; however we cannot derive the שבועה by העדאת עדים, since they are not testifying concerning the remaining money which he denies and for which we wish him to swear.
What if he would want to say I was a מזיד, etc. - מה אם ירצה לומר מזיד הייתי
Summary:
According to the לישנא of אדם נאמן ע"ע יותר מק' איש the סברא of מה אם ירצה לומר is only לדבריו של ר"מ. The מה אם ירצה לומר is not a regular מגו, but rather a מתרץ דיבוריה. We cannot apply here the rule of אאמע"ר, since he is interested in doing תשובה in order not to bring חולין לעזרה.
Summary
There is another סוגיא which maintains that even according to ר"מ, only פיו can be מחייב an אשם but not עדים, since by אשם (as opposed to חטאת) the תורה mentions וידוי.