However, that which רב נחמן stated - אלא הא דאמר רב נחמן
Summary:
We administer a שבועת היסת even when there is no possibility of אישתמוטי proving that a חשיד אממונא is לא חשיד אשבועתא. Alternately there is no proof from ר"נ concerning חאלח"א.
I swear that I did not tamper with it - שבועה שלא שלחתי בה יד
Summary:
According to רש"י the שבועה of שלא שלחתי בה יד is to assure that the פטור of אונס is valid. If we know it was נאנסה he still swears שלא שלחתי, or alternately since שלא שלחתי is a גלגול from לא פשעתי, if there is עדים שנאנסה he is פטור without a שבועה. According to תוספות the שבועה of שלא שלחתי is only when the object is not present and the intent of the שבועה is that he did not eat it.
What if he sanctified it without seizing it - הקדישה בלא תקפה מהו
Summary:
The query of הקדישה בלא תקפה is where he was שתק ולבסוף צווח. The question is whether he should be צווח (since אמירתו לגבוה כמסירותו להדיוט), or whether there is no need for צווח since it is merely words and no physical removal.
And here, if the כהן seized it, etc. - והא הכא דכי תקפה כהן כולי
Summary:
The query regarding מסותא is whether the right of כד"א allows the הקדש to be חל as if he was מקדיש it after the תקיפה. According to ר"ה the איסור גיזה ועבודה by ספק בכור stems from the right of the כהן to be תופס the בכור. This is rejected by רבה who maintains that despite that the כהן has no rights in the ספק בכור, nevertheless it is אסור בגיזה because it is a קדושה הבאה מאליה. The ישראל may not claim anything from the כהן if he was תופס the בכור if the כהן was מכירי כהונה, or alternately he can only claim the טובת הנאה according to the מ"ד that טובת הנאה is ממון.