Amud 4a

תוס' ד"ה וחתמו

And he had it signed and he gave it to her, it is a גט כשר, etc. - וחתמו ונתנו לה כשר

Summary: The גמרא quotes ר"נ that ר"מ is of the opinion that כתיבה שלא לשמה is כשר even מדרבנן. Our תוספות will prove that this means that it is כשר לכתחילה to give a woman a גט that was written שלא לשמה; contrary to the superficial understanding of s'ר"נ quote.

[View / Print]

תוס' ד"ה מודה

ר"א agrees where it is corrupted from within, that the שטר\גט is פסול, etc. - מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו

Summary: The reason that חתימה שלא לשמה is considered מזוייף מתוכו and is פסול is on account of a גזירה. We are concerned if the חתימה is כשר שלא לשמה, people may mistakenly assume that the כתיבה is also כשר שלא לשמה. Therefore חתימה שלא לשמה is considered מזוייף מתוכו and the גט is פסול.

[View / Print]

תוס' ד"ה הא

This משנה follows the opinion of רבי יהודה, etc. - הא מני רבי יהודה היא

Summary: When the גמרא says הא מני ר"י היא, it does not necessarily mean that the תנא who says this משנה is actually ר"י (for we see in פ"ב that it cannot be ר"י), rather it means that the תנא of the משנה follows the opinion of ר"י concerning כתיבה וחתימה לשמה.

[View / Print]

תוס' ד"ה עד

Unless the writing and the signing of the גט were done while it was detached from the ground - עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש

Summary: ר"י states that both the כתיבה and חתימה are required בתלוש because it is possible to have the כתיבה בתלוש and the חתימה במחובר; if one replants the tree between the כתיבה and the חתימה.

[View / Print]

תוס' ד"ה דקיימא

For we have established that the הלכה follows the opinion of ר"א in matters of גיטין, etc. - דקיימא לן הלכה כרבי אלעזר בגיטין

Summary: The הלכה is like ר"א that עדי מסירה כרתי both by גיטין and by שאר שטרות. Initially this means that in order for any transaction to be valid there must be עדי מסירה present at the delivery of the שטר.

[View / Print]

תוס' ד"ה ומר

And this master maintains that since עדים may not be available to authenticate it, and these cities are also not frequented - ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו והני נמי לא שכיחי

Summary: The reason ר"א requires אמירת בפ"נ by מובלעות in the הו"א (as in the מסקנא) is not because מובלעות are not שכיחי (or גמירי), but rather שלא תחלוק במדינת הים.

[View / Print]