Amud 5a

תוס' ד"ה אילימא

If you will say we are discussing a deaf mute - אילימא חרש

Summary: The phrase 'ואינו יכול לומר', leads the גמרא to understand that we are discussing only a חרש, not a mute nor one who was not present at the writing of the גט.

[View / Print]

תוס' ד"ה אי הכי יכול

If so then even if he can say בפ"נ, the same rule should also apply - אי הכי יכול נמי

Summary: The question of א"ה יכול נמי and א"ה חד נמי are not readily understood. Did the גמרא expect in the first א"ה, that לאחר שלמדו we should require קיום and not בפ"נ?! The second א"ה is even more difficult to understand; did the גמרא expect that by חד לאחר שלמדו there should be no בפ"נ and no קיום?! Our תוספות offers four possible solutions.

[View / Print]

תוס' ד"ה שלא #1

So as not to differentiate in שליחות, etc. - שלא תחלוק בשליחות

Summary: According to רבה, all שלוחים who are physically capable of saying בפ"נ, are required to do so, even if their שליחות is a מילתא דלא שכיחא, in order שלא תחלוק בשליחות. However in the case of a מילתא דלא שכיחא where one is physically incapable of saying בפ"נ, then קיום is sufficient, and בפ"נ is not required.

[View / Print]

תוס' ד"ה אי הכי בעל

If this is so then the husband should also be required to say בפ"נ, etc. - אי הכי בעל נמי

Summary: If a בעל, brings a גט to the אשה from מדה"י, he is not required to say בפ"נ. According to רבא it is obvious that it would be impossible for him to be מערער that he did not write it. He is also not suspect to intentionally forge the signatures of the עדי הגט. According to רבה we do not suspect that he will later be מערער. The entire ערעור is merely a לעז; there is no real concern for the כשרות הגט. When he himself delivers the גט, he will not subsequently challenge it.

[View / Print]

תוס' ד"ה בי תרי

Two שלוחים that bring a גט, etc. - בי תרי דמייתו גיטא כולי

Summary: The גמרא concludes that לאחר שלמדו there is a requirement to say בפ"נ (according to רבה) on account of שמא יחזור דבר לקלקולו. However by a מילתא דלא שכיחא such as בי תרי דמייתי גיטא then בפ"נ is not required.

[View / Print]

תוס' ד"ה שלא #2

So as not to differentiate in שליחות, etc. - שלא תחלוק בשליחות

Summary: According to רבה, all single שלוחים are required to say בפ"נ, even if their שליחות is a מילתא דלא שכיחא, in order שלא תחלוק בשליחות. However, in the case of a מילתא דלא שכיחא of two שלוחים then קיום is sufficient and בפ"נ is not required. We will not confuse two שלוחים with one שליח.

[View / Print]

תוס' ד"ה כשניסת

When she was married already - כשניסת

Summary: According to רבה, if בפנו"נ was not said, if the woman remarries the דין is: תצא והולד ממזר, provided it was not מקויים. If it was מקויים then the גט is כשר בדיעבד. The case of לא אמר בפנו"נ and נתקיים בחותמיו is not included in the ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר, because according to רבה in our ברייתא the דין is לא תצא and by the ג' גיטין the דין is תצא.

[View / Print]