Summary:
There is a dispute between רש"י and תוספות in the case where the אדון wrote כל נכסי קנויין לך חוץ מבית כור. According to רש"י the עבד cannot acquire any קרקע at all. תספות maintains that the עבד acquires all the קרקע except for the בית כור the owner chooses to retain.
The ruling is according to רבי מאיר, etc. - הלכה כרבי מאיר
Summary:
Initially the גמרא maintained that the reason ר"מ argues with ר"ש concerning the case where אין לו אלא אותה שדה, is because ר"מ is of the opinion that לא פלגינן דיבורא. That is why he is לא יצא לחירות. The conclusion of the גמרא is that ר"מ may maintain that פלגינן דיבורא and nevertheless argue with ר"ש in the above-mentioned case; for he maintains that it is not a כרות גיטא.
And he cannot retract concerning the slave - ואינו חוזר בעבד
Summary:
There are two ways to explain the דין that if a שכ"מ gives a שטר שחרור to his עבד he will be freed, even though, generally the gift of a שכ"מ becomes effective לאחר מיתה and the rule is אין גט לאחר מיתה.
A. that the שכ"מ wrote explicitly that the שחרור take effect מחיים.
B. The שכ"מ need not write 'מחיים' in the שטר שחרור. We assume that his intent is that the שחרור be effective מחיים.
There it is because it is not a גט of severance - התם משום דלאו כרות גיטא הוא
Summary:
When רב אשי said in ב"ב that אנן משום דלאו כרות גיטא מתנינן לה he did not mean to say that he disagrees with רב נחמן who maintains that עבדא כמטלטלי דמי. Rather רב אשי claimed that ר"נ never gave this reason of עבדי כמקרקעי דמי. The only reason ר"נ gave, according to רב אשי, was דלאו כרות גיטא היא. The same reason that רב אשי gives here to explain ר"נ.
But ר"י said that all agree, etc. - והאמר רבי יוחנן דברי הכל כולי
Summary:
The original statement of ר"י that אין ערעור פחות משנים was said concerning the issue of מעלין לכהונה ע"פ ע"א. Regardless that there also it is quoted as 'והאמר ר"י'.
They are the same concerning sending and bringing - שוו למוליך ולמביא
Summary:
The שליח who brings a גט שחרור is believed to say בפנו"נ because of the עיגון of the עבד. The עבד will not be able to marry a בת חורין (even though he can marry a שפחה) and will not be able to be מקיים מצות unless the גט is validated. This deprivation is considered sufficient עיגון to cause the חכמים to enact that we believe the testimony of the שליח.