And according to ר"ח who maintained that it was a provisional ruling – ולרב חנן דאמר הוראת שעה היתה
Summary:
The הוראת שעה was that we required תרי רובי, however for posterity one רוב is sufficient; but not that the הוראת שעה was that תרי רובי are sufficient, and for posterity even תרי רובי are insufficient.
The one who taught this did not teach the other - מאן דמתני הא לא מתני הא
Summary:
רש"י maintains that רב חנן disagrees that בקרונות של צפורי היה מעשה; the תינוקת was permitted only because of a הוראת שעה. However for posterity תרי רובי are required, agreeing that רב stated וליוחסין לא if there is only one רוב.
ר"ח maintains that רב חנן agrees that בקרונות של צפורי היה מעשה; however the תרי רובי were required only as a הוראת שעה. For posterity only one רוב is required. רב חנן disagrees that רב stated וליוחסין לא (with [only] one רוב).
‘If the majority is gentiles, the child is a gentile’; what is the relevance of this law - אם רוב עבדי כוכבים עובד כוכבים למאי הלכתא
Summary:
The גמרא could not have said that he is considered an עכו"ם (if רוב עכו"ם) concerning שלא להחיותו; for even במחצה על מחצה there is no חיוב להחיותו.
Summary:
The גמרא prefers to interpret that the rule of רוב ישראל ישראל teaches that we are obligated להחזיר לו אבידה, rather than להחיותו. On the chance that he is an עכו"ם it would be more problematic להחזיר לו אבידה than להחיותו.
שמואל agrees that the rule of אין הולכין בממון אחר הרוב applies only where the money came to him בהיתר ובדעת הנותן; but not by אבידה.
It was only necessary to teach this ruling when his ox gored, etc. - לא צריכא דנגחיה תורא דידיה כולי
Summary:
The rule by מחצה על מחצה could be stated that he is considered an עכו"ם in a case of נגח תורא דידן לתורא דידיה. [All three rulings can be explained in terms of נגיחה. The גמרא however desires to offer a different case for each ruling.]
