Until she enters into חופה; on account of עולא, etc. - עד שתכנס לחופה משום דעולא
Summary:
The phrase עד שתכנס לחופה is not exact, since the concern of עולא applies only until הגעת זמן. Alternately the concern of עולא is the basis for the prohibition of עד שתכנס לחופה; in which case מאי בינייהו is referring to משנה ראשונה.
Summary:
רש"י maintains that if קלא אית להו the buyer accepts it and it is a valid sale. תוספות maintains that it is not a valid sale but since קלא אית להו it is uncommon that one would buy a ליסטים מזוין and therefore no גזירה of סימפון. However ר' אליהו differentiates whether the buyer paid (it is a valid sale [for סבר וקבל]) or he did not pay (it is not a valid sale [for he is the מוחזק]).
Summary:
רש"י maintains that by מסר האב לשלוחי הבעל she does not eat תרומה משום סימפון, while תוספות maintains that she eats תרומה. The חשש סימפון by מסר אב לשלוחי הבעל is only if the אב accompanies them.
שכן אשה מקפדת על עצמה וכולי –
For a woman is particular concerning herself, etc.
Summary:
אביי understood (according to both רש"י and תוספות) that (according to ר' זירא) she is not מקודשת (even if פשטה ידה) since it is not considered כסף. Therefore אביי asked (according to רש"י) that this is illogical or (according to תוספת) that נתת דבריך לשיעורין. So ר' זירא answered that by פשטה ידה she is (always) מקדושת for even a פרוטה is considered כסף. He was only discussing קדשה בלילה or שוויה שליח. The conclusion is that according to רש"י by שויי שליח the בנתי דר' ינאי will require תרקבא דדינרי while according to תוספות a דינר is sufficient (for otherwise נתת דבריך לשיעורין).
Every unspecified כסף which is written in the תורה is כסף Tzooree - כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי
Summary:
רש"י explains that there is no פרוטה in מעות צורי, therefore the חכמים (according to ב"ש) instituted that קידושין (where כסף is mentioned) is with a דינר. We are גורס; גופא אר"י א"ר אסי.