Summary:
When we assumed that we should fine the לוקח to be אוכל כנגדן בירושלים, we also need to be assured that the money which is ביד המוכר become חולין (through the יאכל כנגדן according to ר"מ, or) by (according to the ריב"א) the לוקח physically going to the מוכר and being מחלל the money there.
It is logical that we punish by whomever the prohibition is found - מסתברא כל היכא דאיכא איסור קנסינן ליה
Summary:
1. יחזרו דמים למקומם is a קנס for the מוכר if we assume that by יאכלון כנגדן the money is חולין, but not if we assume the money remains מע"ש. and 2. If we assume that by מתכוין להוציא מעות לחולין the money by the מוכר is מע"ש it is understood why קנסינן למוכר, since the איסור is בידו, but not if we assume that the בהמה the לוקח bought has קדושת מע"ש. and 3. The לוקח loses more by יאכל כנגדן (since he overpaid for the cow), than יחזרו דמים למקומם.
One who betroths with Orloh, etc.; she is not betrothed - המקדש בערלה כולי אינה מקודשת
Summary:
קידושין with איסורי הנאה are invalid either where the הנאה שלא כדרך is less than a פרוטה, or even in all cases since the woman is not סמכה דעתה. Other איסורי הנאה are not included for various reasons.
From where do we derive that he should not dye with it - מנין שלא יצבע בו
Summary:
There is a novelty in the prohibitions of dyeing (it is merely appearances) and lighting (it is being destroyed) ערלה over the general איסור הנאה כדרכו.
